אם את/ה חדשים בבלוג שלי או כבר ותיקים חשבתי ששווה לכתוב כמה מילים על פילוסופיה עם ילדים וכדי להוסיף גם צרפתי סרטון של פילוסופיה עם ילדים בני/בנות שלוש.
פילוסופיה עם ילדים (או לילדים) היא גישה חינוכית שפותחה בארה"ב בסוף שנות ה-60 תחילת שנות ה-70 על ידי פרופ' מתיו ליפמן שהיה ראש המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
מתיו ליפמן סיפר כי מה שגרם לו לעזוב את המחלקה לפילוסופיה, להקים את המכון לקידום פילוסופיה לילדים ולכתוב תכנית לימודים בפילוסופיה היה תסכול. הסטודנטים שלו, כך אמר, הגיעו לאוניברסיטה עם דעות מגובשות ובלי כל יכולת להסביר אותן. הוא החליט שאוניברסיטה היא גיל מאוחר מכדי לשנות את יכולות החשיבה של הסטודנטים והחליט להתחיל בבי"ס. אחריו הגיעו אחרים והתחילו אפילו בגן – תחום העיסוק המרכזי שלי היום.
מה שמניע אותי הוא לא תסכול, אלא המפגש והדיאלוג עם ילדים. אני עוסקת בפילוסופיה עם ילדים בגילאי 3 עד 7 כי מצאתי את המקום ואת הגיל שבו חשיבה זה כיף. חשיבה שהיא לא כיף היא בשבילי לא מעניינת ולא פלא שהילדים אומרים לנו במקרה כזה שאנחנו חופרות.
חשיבה שהיא כיף, כזאת שמשלבת סיפורים, משחק, דמיון ודיונים מרתקים עם ילדים היא הבסיס לאהבת חשיבה ולפילוסופיה. כשאני אומרת כיף, אני לא מתכוונת שחשיבה לא דורשת מאמץ, התמדה ואפילו עבודה קשה. ברור שבחשיבה מורכבת יש את כל זה. ברור ששאלות פילוסופיות שעוסקות בשאלות מהותיות וקיומיות מזמנות את כל זה. אבל כך גם קפיצה מתמשכת על טרמפולינה או כל ספורט אחר, וכך גם חדרי בריחה או חידות הגיון.
וזה בעצם סוד הקסם של פילוסופיה עם ילדים. ליצור או לאפשר דיאלוג שמזמין שאלות מורכבות, שמאפשר מאמץ, התמדה, חשיבה, ויחד עם זה הוא מעניין ומרתק את הילדים. חשוב בעיניי שנבין איך לשוחח עם ילדים באופן מעניין, מסקרן ומורכב. שנגלה איך לאפשר בינינו דיאלוג שבו שאלות ומחשבות של ילדים הן בסיס לקרבה, הנאה והרפתקה שלנו ביחד. שלא נוגדר כ"חפרנים", שנכיר מה רץ לילדים בראש, שנהיה שם בשבילם כדי לגלות יחד איתם את העולם או כשהם צריכים ורוצים לחשוב יחד איתנו על שאלות מורכבות על שיש להם על עצמם ועל העולם.
פילוסופיה עם ילדים/ות בני/בנות שלוש
שמות, תפקידים. זהות. והשאלה הגדולה של מה הופך אותנו למי שאנחנו.
סרטון קצר של ג'יימס נוטינגהם