הו – איזה תענוג זה הספר אין פה רגע בלי חתול
שכתב דויד גרסמן ואיירה המאיירת הישראלית האהובה עלי נעמה בנזימן!
להגיד שהספר הזה הוא קסם זה understatement
או אולי – דרך להצביע על ולפתוח את אינספור השכבות
של הסיפור הזה,
ואם יש משהו שאני אוהבת בספר לילדים/ות
ושהופך אותו בשבילי לסיפור טוב
ולפילוסופי – אלו הן שכבות שכאלו.
זה ספר טוב –
בגלל שהשכבות האלו די מבטיחות שהספר הזה הוא מפגש
בין מבוגרים וילדים/ות
כלומר שהוא יעניין גם את הילדים/ות שלכם/ן
וגם אתכם/ן.
וכבר כתבתי בעבר שזה ערך יסוד בשבילי
למצוא את החוויות שהן מפגש עבורנו
שהעניין הוא של כולנו
שאנחנו בעניין
כמו שהילדים/ות הם בעניין.
זה שיקוף וחיזוק
של היחסים האמיתיים ביננו
כמו שהם נבנים לאורך החיים.
הוא ספר פילוסופי –
כי הוא לוקח רעיון ומפתח אותו
לאורך כל הספר.
והאורך הזה –
עם הרבדים השונים שהוא מוסיף,
ומהזוויות השונות שהוא מציג
זו חשיבה.
איזה יופי.
והוא סיפור שהוא קסם
וזה כאמור understatement
כוון שהספר הזה שכתב דויד גרוסמן
בכישרון מופלא
פורס במרכזו
דמיון ומציאות
חלום וערות
ואיתם
הגיון – כמשהו נזיל יותר
ממה שאנחנו בדרך כלל חושבים
(או משקפים לילדים/ות)
על מה זה הגיון:
שהוא עושה סדר בעולם
ובין היתר מבחין בין הצמדים שרשמתי למעלה:
דמיון ומציאות,
ערות וחלום.
כל זה עטוף
באיורים הנהדרים של נעמה בנזימן
שהם חלק בלתי נפרד
במשחק הזה
של בין לבין
ושמוספים גם לתחושת הקסם
שמתרחשת כשאנחנו נמצאים בין לבין
כך שאפשר לשקוע שעות רבות
רק באיורים. ובמשמעותם.
את כל זה אנחנו רואים
כבר משני העמודים הראשונים של הספר
שמוצגים כתמונה אחת
ובהם נכתב בפשטות:
"בבוקר, בדרך לגן,
מעיין סיפרה לאמא
את החלום שהיה לה בלילה."
בבוקר – כלומר במצב של ערות ומציאות
ועם זאת הכי קרוב עוד לחלום ודמיון
מעיין סיפרה לאמא שלה (יש יגידו קול ההגיון)
את החלום – זה שמשחק תמיד עם מציאות ודמיון
אותו חלמה בלילה
כלומר בזמן שבו באופן סימבולי
משחק כזה מתרחש.
לטקסט הזה נוסף איור
או
כל זה מוצג לנו
כשמעיין ואמא שלה, בקצה האיור,
ממש לפני שהופכים את הדף…
כשהדמות של האם
מופיעה רק חלקית בתמונה
ושעולם שלם מתרחש מאחורי הדמויות
וכל התחושה היא
שאין לנו מושג
אם מה שאנחנו רואים
זו הדרך לגן – כלומר המציאות
או החלום של מעיין.
הספר משחק עם הגבולות
בין כל אלו
כל הזמן.
הנה עוד דוגמה
מעיין חלמה על חתול שאומר לה את המשפט האניגמטי
"אין פה רגע בלי חתול"
וגם אם לא מיד חשבנו על זה
מיד נראה שהמשפט הזה
הוא שאלה
גם על כל רגע בחלום
וגם על כל רגע במציאות.
החתול בחלום דומה למעיין מאוד.
הוא צהוב
וכך גם דמותה מצוירת,
יש לו עיניים כחולות
כמו שלה,
ומה שהכי מעניין
מה שהוא טוויסט על חשיבה
(ותודעה)
שלא ראיתי עוד שאף ספר של ילדים/ות
(וספרו לא אם אתם/ן מכירים ספרים אחרים כאלו)
הוא שהחלום שמעיין חלמה,
כלומר החתול
ומה שהוא אומר לה
ש"אין פה רגע בלי חתול"
מסתבר שעוד ילדים בגן חלמו אותו!
איך זה יכול להיות?
גם כאן יש איזה משא ומתן
בין דמיון ומציאות –
אבל את איך כל זה מתפתח
תגלו כבר עם הילדים/ות,
כשתקראו את הספר!
הגיון ומחשבה
הופכים למשהו אחר
בסיפור הזה.
ההיגיון כאמור לנזיל יותר
כשהוא נע בין מחוזות של דמיון ומציאות
ובכך פתוח אחרת לכל מה שנקרא יצירתיות.
והמחשבה (יש כאלו שיגידו התודעה)
למשהו משותף יותר.
מה שפותח – אם נלך על הפרשנות הצרה ביותר
עולם נפלא של שיתוף בחשיבה
חיפוש קשרים
סקרנות לגבי מה אחרים/ות חושבים/ות,
חוויות שלהם עם חשיבה
וכמובן – חשיבה ביחד.
איזו תוספת נפלאה הספר הזה
לספרים קודמים שהמלצתי עליהם
שמפתחים או מזמינים חשיבה
ביקורתית –
כמו למשל
זה ספר,
והשן שהתנדנד לה הילד.
הספר הזה עושה משהו אחר לגמרי
ובגלל זה מרחיב עבורנו
בצורה נפלאה ועמוקה
את החשיבה על חשיבה.
רוצו להשאיל בספריות
או לקנות.
תהנו לחשוב,
תהנו מספרים וסיפורים,
תהנו עם הילדים/ות!
קרן