כולנו מבולבלים מאוד,
כואבים,
המומים
מתקשים או לא מסוגלים להכיל
את הימים האלו.
וכולנו, ליבנו, במקום הנכון
עם הדאגה לילדים ולילדות.
(וגם, אני מקווה לעצמינו! חשוב לא פחות)
בפוסט הזה לא אוכל לתת לכםן את כל התשובות
ואולי אפילו לא את התשובה האחת שאתם מחפשים
אבל פנס לדרך אוכל
וגם – ואחזור על זה שוב בסוף המייל
מעבר לפוסט אשמח לסייע באהבה
ולענות לשאלות, דאגות והכוונה ספציפית.
תשלחו לי מייל, או וואטסאפ
ומה שאוכל, אעזור.
פנס לדרך למה הכוונה?
אור בתוך כל מה שקורה
ודרך.
בזמן הזה חשוב קודם כל להצביע על דרך:
יותר מחיפוש של פרקטיקה ספציפית,
תשובה נקודתית ל:
מה אני עונה כששואלים אותי X?
חיפוש שתמיד יכשל –
תמיד תהייה השאלה שלא חשבתי עליה,
ואין לי תשובה
חשוב שנחפש ונבחר
עקרונות.
ועוד לפני זה
(ומהשאלה הזו העקרונות נגזרים)
חשוב שנשאל את עצמנו
מה חשוב לי להיות בתוך הסיטואציה
ומי אני רוצה להיות.
לשם כך אני רוצה לפתוח ולהזכיר
את העקרונות שלנו כאן
שפילוסופיה עם ילדים/ות מציעה
ואתמקד בשלושה + אחד:
1. דימוי ילד.ה גבוה
2. אמון
3. אמת
+
4. מקום בטוח (התנאי הראשון לשיחת עומק)
עקרון 1: דימוי ילד.ה גבוה
מה זה אומר?
הכוונה היא שאנחנו רואים ילדים וילדות
כמסוגלים ויכולים.
כבעלי יכולות.
ואת המסוגלות הזו
והיכולות האלו אנחנו שומרים מכל משמר
מטפחים
ובעת הזו בונים איתם חוסן.
אתן דוגמה –
אחד הפוסטים הכי מרגשים שקראתי בפייסבוק מאז פרוץ המלחמה
הוא של אמא שהיא ושני ילדיה ניצלו,
הולכים ביחד אל שטח הפינוי.
היא מחזיקה את ביתה הקטנה על הידיים
ואחיה – רק בן 6 הולך לצידה
מחזיק בידה.
ניגשת חיילת ושואלת את הילד אם היא יכולה להרים אותו,
כך החיילת אומרת לילד:
(ואני מביאה מכאן ציטוט של הפוסט):
"יש לי אחיין, אני מרימה אותו כל הזמן ואני מעולה בזה, אולי אפשר להרים אותך ולעזור?"
הוא עונה לה שלא. הוא רוצה ללכת לבד.
"איזה ילד אמיץ אתה!"
היא מדברת אליו ברוך שהוא כמו מים במדבר כרגע.
אני רואה אותו מזדקף. הוא רואה לרגע את עצמו דרך עיניה.
חייל נוסף ניגש אליו: "להרים אותך מתוק?"
היא עונה לו- "לא, חשוב לו ללכת לבד".
וככה, ראו את בן ה6 הרועד שלי.
נתנו לו מקום
הציעו חיוך
חיזקו.
הוא זוכר אתכם גם עכשיו, שתדעו-
שהצעתם לו, שהקשבתם לו, שחיילת עם מדים ואפוד אמרה לו שהוא אמיץ.
האמא העלתה את הפוסט כדי לעודד הורים לחיילים וחיילות
ובכלל אותנו
בחיי איזו רוח יש בה בתוך כל הזוועה
(תקראו אז תבינו)
ומה שאני שמעתי במה שכתבה
זה איך הילד שלה הזדקף
תרתי משמע
איך הוא החזיר לעצמו את תחושת המסוגלות
שהיא הבסיס (!!!)
אנחנו יודעים את זה
לאמון עצמי
ואחר כך, אמון באחרים
ובעולם
(וכמה, כמה זה קשה כרגע להאמין בעולם!)
קראתי בפוסט איך
דימוי ילד.ה גבוה.
של מסוגלות, יכולות.
קבלה שילדיםות יודעיםות מה נכון להםן.
לראות איך, במקרה הזה ילד, מחזיר לעצמו את כל אלו.
ברגעים כל כך קשים.
תודה לאותה חיילת שעשתה מצווה כפולה
של הצלת גוף
ונפש.
בואו גם אנחנו נראה את המסוגלות של הילדיםות
ונאיר עליה
את היכולות ונאמץ אותן
נהדהד ונשקף אותן
אבל – וזה סופר חשוב מתוך
אמת
אל תגידו לילד או ילדה
איזה אמיצים אתם
אם הם מפחדים
זה בסדר לפחד –
מצאו יכולת אמת
מסוגלות אמת לדבר עליה.
עקרון 2: אמת
נגיד לילדים ולילדות את האמת
לא את כל האמת
ואת מה שכן, אמרו בצורה מתווכת
אבל את האמת.
זו אמת, גם אם היא מצומצמת
(וגם אמון, שאני מדברת עליו תיכף)
כי הם גם ככה מוצפים.
וכדי שנוכל גם לדייק וגם לצמצם
אנחנו שואלים כמה שאלות כדי שנוכל לדעת
מה הם יודעים
מה כואב, מה מטריד
מה רץ להם בראש.
למשל נשאלנו:
אנשים מתו?
נענה: כן.
ואז –
1. לא נוסיף תיאורים
2. נשאל גם:
ומה את.ה יודע.ת על זה?
מה שמעת על זה?
מה את.ה רוצה לשאול או לדעת על זה?
ואז הם יגידו לנו את מה שיגידו
שזה מצוין
ונענה נקודתית ואת האמת
ונניח לזה.
ילדים מעכלים אירועים שכאלו
לאורך זמן
"במקטעים".
תנו להם את הזמן הזה.
עקרון 3: אמון
אנחנו אומרים את האמת
גם מתוך דימוי ילד.ה גבוה
שיש להם מסוגלות לשמוע את האמת
וגם
כי אמון הוא העקרון הכי גדול ביננו.
בשני מובנים:
שיש לנו אמון במסוגלות של הילדיםות
(אני חוזרת על זה ומאירה עוד זווית. זה חשוב)
וגם כי אמון
הוא הבסיס של יחסים
ובריאות של יחסים
כולנו נעים ביחסים מתוך הפגיעות שלנו
בין צורך בשליטה
וצורך באמון.
שמרו על האמון
זה שומר
על הבריאות הנפש של הילדים שלכם
זה מה שנקרא לlong run
אבל גם לעכשיו
אמון בנו
זו היכולת של ילדיםות להרגיש בטוח בעולם
לבטוח בנו
אם לא נאמר את האמת
ומחר הם ישמעו אותה
כי הם יהיו בזום עם הכיתה
או יחזרו (כשיחזרו) לגן
האמון שלהם בנו ישבר
האמון הזה
זה הדבר הכי חזק עכשיו שיש לנו להציע
זה ביטחון תרתי משמע.
זה בית.
שמרו עליו.
עקרון 4: מקום בטוח
עקרון שהוא תמיד חשוב מאוד
ובמצב הזה אקוטי
צרו תנאים בטוחים לשיחה
אתם והילד.ה
בפינה שקטה בבית
לא ברגע של חירום.
(ברגע של חירום נענה נקודתית
ואת האמת, כמובן
ואז גם נגיד משהו כמו
אנחנו כאן ועכשיו
ביחד ובטוחים
ותיכף כשהאזעקה תיגמר, נוכל גם לדבר בנחת.
בנתיים בו נשב כאן
נשחק
או נתחבק [מגע מאוד חשוב]
וזהו.)
ולא – לא לפני השינה אם אתם יכולים.
שיחה כזו, עדיף שלא תסתיים
כשהילדים הולכים לישון
והמיינד יכול לנדוד חזרה לתכנים של השיחה
בצורה אחרת לגמרי מהחשיבה
שלנו ושלהם כשאנחנו ערים.
*****
אני מקווה מאוד שעזרתי.
ולו במעט.
(ניסיתי לדחוס כמה שיותר)
וכן נשארנו עם שאלות
כמו למשל:
ומה אני אומרת לילד.ה
שאבא בחזית ושואלים אם הוא יכול להיפגע?
או מתי הוא יחזור?
או ילדים ששואלים למה רצים לממ"ד?
או למה זורקים עלינו טילים?
או
או
או
יש אינספור שאלות
מזכירה שלכן נתתי פה עקרונות.
פנס לדרך.
הנחיה מעטה לחשיבה שלנו
על מה חשוב לי להיות בתוך הסיטואציה
ומי אני רוצה להיות.
אני מרשה לעצמי לכתוב שאנחנו קהילה חזקה
במובן של קבוצת אנשים חכמה מאוד
חושבת
נהדרת
אם אתם כאן זמן קצר או ארוך
(חלק מכםן כאן כבר שבע ושמונה שנים, מאז שהתחלתי)
יש סיבה שאתם קוראים את התכנים המורכבים שאני כותבת
לא רק שאתם יכולים מתוך העקרונות האלו,
להתחיל שיחות עומק עם הילדיםות
אלא שבלי העקרונות האלו
לא עזרתי, לא הוקל לנו בכלל.
בואו נתחיל ככה
ואם אראה שיש צורך
בהנחיה לשאלות מאוד ספציפיות
(כי יש בטוח שאלות שחוזרות אצל רובנו)
אז אשלח עוד ניוזלטר עם התייחסות לכך.
כתבו לי מה חשוב לכם
מה השאלות שלכם
אשמח לסייע באהבה
במייל,
או בוואטסאפ.
ואוסיף
עקרון 5: חמלה לעצמנו
אנחנו נטעה, לא נדייק
נבין בדיעבד.
ונזכור – שהכל נעשה בלחץ לא יאמן
אבל – וזה הכי חשוב
מתוך אהבה מאוד מאוד גדולה.
אנחנו עושים את המיטב.
ואם טעינו נתקן כמיטב יכולתינו
ומתוך למידה.
קרן
*****
אם אתם מכיריםות מישהו/י שיכולים להיעזר במה שכתבתי אנא הפיצו.
חשוב חשוב מאוד שנתמוך ונהייה שם עבור אנשים
אהובים, יקרים ושזקוקים לנו בכל דרך ולו בשליחת מילה טובה ו/או פוסט שעוזר.
תודה